הרבה שנים התנהלתי בעולם במחשבה שהכל צריך להיות מדוייק ושלם. כל דבר שעשיתי ויצא תחת ידיי לקח לי המון זמן כי משהו לא ישב לי בדיוק. זה יכול להיות מילה בפוסט, צבעוניות של מיתוג או מדבקה שסוגרת את האריזה. ימים ולילות הייתי מתלבטת איך לעשות את מה שאני רוצה שיהיה בול כמו בראש שלי.
עם הזמן הבנתי שרובנו לוקים בזה – פרפקציוניזם.
עכשיו בואו, יש לזה גם צד חיובי וטוב. הדרישה הזאת לשלימות, השאיפה קדימה והרצון שהכל יהיה הכי מדוייק שיש - מובילים מהלכים גדולים בעולם, השאלה מה הנקודה שזה תוקע אותנו ומונע מאתנו להתקדם .
ואם נוציא את זה רגע מעסקים, אז זה נוגע להכל בחיים:
השאיפה למצוינות היא טובה ומפילה ביחד.
יש אנשים שלוקחים את זה אפילו כמה צעדים קדימה ופוחדים לדבר מול קהל או חברים כי יכול להיות שהם יגידו איזה מילה שהיא לא בדיוק ואז זה לא מספיק טוב.
אז מה יש לעשות עם זה בעצם ? לתרגל חוסר שלמות.
זה נשמע גדול, אבל אני אסביר.
יש תורה כזאת של הרמבם, שנקראת דרך האמצע. כל דבר בקיצוניות הוא לא טוב. לא השאיפה לשלימות, וגם לא ההיפך מזה. קיצון זה לא דבר שמוביל לדברים חיוביים, אף פעם. אז מה עושים ? מושכים לצד השני כדי להתאזן לאמצע. לא אמצע של פשרות, אלא של להיות טוב בשני הדרכים : גם לדעת לעשות דברים בצורה שלימה, וגם ללמוד להרפות כשצריך.
כל דבר שאתם עושים ויש משהו קטן שאתם לא סגורים עליו, תשחררו אותו לאוויר העולם ככה. עכשיו זה לא שאני מעודדת פשרנות, אבל בדרכ, ותתקנו אותי אם אני טועה, אנשים פרפקציוניסטים יכולים להיתקע על הדברים השוליים, וזה עוצר את כל התנועה שלהם בעולם. רק אתם תוכלו לדעת מה קריטי ליצירה שלכם, ומה תוקע אתכם רק כי אתם רוצים את הכל מדוייק ושלם. זה הכנות שלכם מול עצמכם, ואני מדברת על האופציה השניה. לא מוציאים שום דבר סתם, אבל תרשו לצירה שלכם לגדול עם הזמן (וכשאני אומרת יצירה זה כל דבר שיוצא מכם, לאו דווקא אומנותי- שירות מסויים, מוצר או אפילו פוסט באינסטגרם)
ככה תהליכים קורים בעולם, וזה דרך הטבע, חלק מתהליך צמיחה הוא הריקבון של הפרי. משהו צריך להיות פחות שלם בדרך כדי שתבינו איך זה כשזה גדל.
וזה נשמע קצת מטאפורה. אבל כשמורידים את זה למעשה, אז כשאתם באים להוציא מוצר – לא הכל חייב להיות הכי מדוייק בעולם (שוב, אני מדברת על המסביב, לא מוציאים מוצר כשהוא לא מספיק טוב בעינכם) זה בסדר אם האריזה יצאה בצבע שלא רציתם. או לדוגמא אם יש לכם שירות, לא כל הקורסים צריכים להיות סגורים. תגדלו ביחד עם היצירה שלכם. תשנו כל הזמן, תקבלו פידבקים. תמיד יהיה מה לתקן ולהוסיף ולשנות, אם לא נתחיל תנועה, גם כשהיא לא תמיד הכי שלימה, ונצמח איתה במהלך הדרך לא נתחיל אף פעם בכלל.
לסיכום, מה שאני באה להגיד הוא,
תתחילו.
לאנשים פרפקציונסטים זה קשה.
אבל רק ככה תצליחו לשחרר את הטוב שלכם לעולם. הוא יגדל ויתפתח יחד אתכם.
אני למדתי את זה בדרך הקשה, אבל זה גם יכול להיות אחרת, פשוט לבחור איפה להרפות.
פה לכל שאלה,
בהצלחה.
Comentarios